הרב יצחק חי טייב מרבניה החשובים של יהדות תוניסיה. התפרסם בשל בקיאותו ועמקותו בתלמוד, ובעיקר בידיעתו בחכמת הקבלה. נחשב לבעל מופת, וישנם המספרים כי הגיע ממרוקו לתוניסיה על גבו של אריה.
כבר בגיל צעיר הרב יצחק חי טייב היה נערץ וריכז סביבו תלמידים רבים. הוא חי חיי עוני, ועיקר פרנסתו הייתה מנדבות של אנשים אשר הכירו בגדולתו. למרות חכמתו הרבה ומעריציו הרבים לא זכה לכהן ברבנות או לשמש במשרה רשמית כלשהי, ורק לאחר מותו הפך להיות אחד מרבניה הגדולים של תוניסיה.
אנשי הקהילה יחסו לרב יכולת לראיית הנגלה והנסתר. היו שטענו כי חולל נסים כמו הורדת גשם, גרימה להתעברות נשים עקרות, ראיית חלומות וקריאת מחשבות.
ידוע שהיו לו בנים ובנות, ושהיה בעל משפחה גדולה וצאצאים רבים, מהם יצאו גם תלמידי חכמים שלא התפרסמו. רוב צאצאיו עלו לארץ ישראל וחיים בה, אך גם כיום ישנם שחיים עדיין בתוניסיה.
קברו
לאחר מותו נוסף לו הכינוי 'לא מת'. על-פי האגדה, כאשר נקבר רבי חי טייב כתבו על מצבתו: "פ.נ. ר' חי טייב, מת בתאריך ט"ז אייר". לאחר מכן בא הרב בחלום למעצב מצבתו, חנק אותו ודרש ממנו למחוק את המילה "מת" מהמצבה. האומן טען שאחרי שהמצבה עשויה אי אפשר לשנות בה משהו, ולכן הוסיף מעל השורה את המילה 'לא', ומאז מכונה בפי יהודי תוניס בשם "רבי חי טייב לא מת".
כתביו
רוב כתביו לא פורסמו, ורק חלקם שרדו מאז מותו. כ-60 שנים לאחר פטירתו הוצא לאור ספר בשם "חלב חיטים" שהכיל חלק מכתביו. הספר נאסף מכל כתבי הקדש הנשארים ונעתק על ידי רב יוסף אלגז. ביאורים נכתבו על חידושיו על מסכתות יומא תענית וביצה על ידי הרב רפאל סדין.
הנצחתו
הקהילה התוניסאית בישראל הוקירה את זכרו על ידי הקמת בתי כנסת על שמו - באשדוד, ברמלה, דימונה, קריית אונו, יפו, אופקים, טירת כרמל, נתיבות, ירושלים, ראשון לציון, פתח תקווה, צפת, בני ברק ובאר שבע, ובהם נערכת הילולה לזכרו פעם בשנה בתאריך י"ט בכסלו. ישנם גם רחובות שנקראים על שמו ברמת גן, בני ברק, אור עקיבא, חדרה, נתיבות ובשכונת הר נוף בירושלים. בנתניה יש רחוב וישיבה על שמו. כמו כן נכתב פיוט בשפה התוניסאית לכבודו.
זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן