הרב יהודה משה פתיה (ב' בשבט ה'תרי"ט, 7 בינואר 1859 - כ"ז באב ה'תש"ב, 10 באוגוסט 1942) היה מקובל. הוגדר על ידי פרופ' יהודה ליבס כמקובל החשוב ביותר במאה העשרים.
נולד בבגדאד, עיראק, לרב משה ישועה פתיה. בילדותו למד במדרש תלמוד תורה, וכשסיים את לימודיו שם עבר ללמוד בישיבת מדרש בית זילכה. כילד האזין לדרשותיו של הרב יוסף חיים מבגדאד.
בהיותו כבן 17 הוסמך לרב ומורה הוראה על ידי הרב עבדאללה סומך, וכבר בגיל צעיר נמשך בעיקר ללימוד תורת הקבלה ולכן פנה ללמוד תורה זו אצל הרב יוסף חיים, גדול המקובלים בדורו.
הרב פתיה נהג לעשות "תיקוני נפש" לנפטרים ודיבוקים. לשם כך דיבר עם שדים, על מנת להוציאם מגוף האדם, וזאת על פי הקבלה. כן היה היה בקי בפתרון חלומות, ורבים השכימו לפתחו, כדי שיאציל עליהם מברכותיו.
בשנת ה'תרצ"ד (1933) עלה לישראל, והתיישב בירושלים עד ליומו האחרון. בתקופת השואה היה עורך בקבר רחל תיקון חצות.]
נפטר בירושלים בכ"ז באב ה'תש"ב (1942) ונטמן בנקודה הגבוהה ביותר בחלקה הבבלית בבית הקברות בהר הזיתים.
על שמו רחובות ברמת גן, בפרדס כץ ובירושלים.
בניו:
רבי שאול פתיה, שמעון פתיה, עבדאללה פתיה
בנותיו:
לולו עובדיה, שמחה פתיה, רבקה פתיה, מסעודה בצרי
.ציון קברו של הרב, הר הזיתים, ירושלים.
הרב יהודה כתב ספרים רבים, בהם פירושים לספר הזוהר, ומחברת "אסירי התקווה" שמכילה כמה מפיוטיו החשובים. הוא חיבר את "מחברת אסירי התפילות" ב-1942 – לאור הידיעות עלהפתרון הסופי והתקרבות הנאצים לארץ ישראל. רוב ספריו עוסקים בתורת הקבלה: