רבי ידידיה רפאל חי אבולעפיה (היר"א תקס"ז, 1806/7 – ט"ו בסיוון תרכ"ט, מאי 1869) היה מקובל נודע, שכיהן כראש ישיבת המקובלים בית אל.
קורותיו
נולד בירושלים, בן למשפחת אבולעפיה, והיה תלמידו של הרב רפאל אברהם שלום מזרחי שרעבי, ראש "ישיבת המקובלים בית אל" ונכדו של הרב שלום מזרחי שרעבי, שהיה גם הוא ראש הישיבה עד פטירתו בתקפ"ז. לאחר פטירתו של הרב חיים אברהם גאגין, חתן ר' רפאל אברהם שלום, בשנת תר"ח (1848), הוא התמנה לראשות הישיבה.
בספר "חכמי ירושלים" מתאר ישראל דב פרומקין את הרב אבולעפיה כ"צדיק המדוכא ביסורים ומתפרנס מיגיעו, חסידא קדישא, פרוש מבטן ומהריון". בספר "יהודי המזרח" שכתב משה דוד גאון נכתב עליו שהיה גדול הן בחכמת הנסתר והן בתורת הנגלה ודרכי הלמוד של האשכנזים לא היו זרות לו. עוד נאמר עליו שעמד בקשר אמיץ עם רבניהם, בהם הגאונים מקוטנא וקאליש וכי התרועע עם ר' יהוסף שווארץ. את גדולתו בחכמת הנסתר ניתן לראות מהקדמותיו, חדושיו והערותיו שנדפסו בראש ספרי תלמיד האר"י ר' חיים ויטאל. עם חיבוריו נמנים הספרים "דרך ושלום", והספר "קניין פירות" על כוונות הרש"ש, הרבה הערות חשובות שנכתבו על ידו הדפסו בסידור הרש"ש המכונה "הסידור הנדפס" שכן עד אז היו הסידורים צילום של כתבי יד. בהערות חשובות אלה שמו חתום בר"ת- "היר"א" וכך נחקק שמו בין חכמי המקובלים.
בהיותו חרד לשמירת הדת התנגד ליסוד בתי ספר כלליים בירושלים, ובבוא הד"ר לודוויג אוגוסט פרנקל לעיר כדי ליסד בה את בית הספר למל, היה הרב הספרדי היחיד שהצטרף לרבני האשכנזים וחתם עמהם על החרם הגדול, נגד בית הספר. אולם כבר נכדו נסים בכר, אשר ייסד מספר בתי ספר יהודיים בטורקיה, יסד בירושלים את בית הספר אליאנס. ואף נכדו שלמה אבולעפיה היה בין מורי בתי הספר ביישוב העברי.
בשנת תקפ"ד (1824) נפגע מרסיס של כדור תותח ברגלו כתוצאה מהפגזות המצרים שצרו על ירושלים. הרופאים לא הצליחו להוציא את הרסיס מרגלו, דבר שגרם לו כל חייו ייסורים ולבסוף הביא למותו. הוא נקבר בבית הקברות בהר הזיתים.
זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן