רבי שמעון יאיר חיים בָּכָרָך (מכונה על שם חיבורו חוות יאיר; ה'שצ"ח, 1638 – א' בטבת ה'תס"ב, 1 בינואר 1702) שימש כרב בקובלנץ, מיינץ (מגנצא) ובסוף ימיו בוורמס (וורמייזא). היה מגדולי האחרונים באשכנז.
ביוגרפיה
נולד בשם חיים בלייפניק שבמוראביה בשנת שצ"ח (1638), לרב משה שמשון בן שמואל בכרך, אב"ד ודרשן בוורמס ובפראג, ולאמו, בתו של רבה של מורביה. שמו יאיר נוסף לו לאחר מחלה.
בגיל 12 עבר לוורמס יחד עם אביו, שהחל לכהן כרב הקהילה בעיר. בשנת ה'תי"ג נישא לדינה מפולדא (נפטרה כ"ד בטבת 1704). בגיל 23 הוסמך להוראה בפרנקפורט, ולאחר כשנה הוא כיהן כנראה לתקופת מה כרב העיר מיינץ. בשנת 1666 נבחר לרבנות העיר קובלנץ הסמוכה, אך מסיבה לא ידועה הוא לא נבחר מחדש לאחר שלוש שנים, והוא שב לוורמס בשנת 1669 כלומד, מלמד וחבר קהילה פרטי. לאחר פטירת אביו בשנת ה'ת"ל שימש תקופה מסוימת כממלא מקומו,אך לא נתמנה כרב באופן רשמי. במקומו, בחרה קהילת וורמס ברב אהרן תאומים כיורש. בכרך חיבר לאחר מכן ספר ביקורת חריף על חיבורו של תאומים "מטה אהרן", פירוש להגדה של פסח, אם כי הוא לא הוציא את הספר לאור, ואסר לפרסמו גם בעתיד. עם זאת, הצדיק את אי-מינויו בכך שלא מקובל היה למנות למשרה רמה זו אדם שהוא בעל-הבית פשוט. הוא שהה בוורמס במשך 20 שנה, במהלכם גלה ממנה לתקופה קצרה עם שריפת העיר במהלך מלחמת תשע השנים.
כאשר שב לוורמס בשנת 1699, בריאותו רופפת והוא כמעט חירש, מינתה אותו הקהילה כרב העיר. בכרך לא האריך ימים ברבנותו ונפטר כעבור שנתיים בגיל 64 (א' טבת תס"ב-1701). הוא נטמן בבית העלמין העתיק בוורמס. על מצבתו נחקק: "שמו נשמע בתורה ובחכמה כעקביא, אשר עליו העזרה ננעלת, "יאיר נתיב" בחבוריו ותשובותיו אשר השיב לכל נפש משכלת".
מלבד גדולתו כרב וכפוסק, נחשב גם כשליח ציבור מומחה: "כי לא נמצא בקהילתינו חזן כמוהו, הן בידיעת פירוש המחזור עם כל הכוונות כי הוא חריף ובקי ולמדן גדול וחשוב, והן בחזנות בניגוני החזנות השייכים לימים נוראים כי הוא אומן גדול באומנות החזנות ויש לו קול נעים".
הסופר וחתן פרס ישראל יהושע בכרך, הוא מצאצאיו.
דרכו התורנית וחיבוריו
הרב בכרך היה במובנים רבים פוסק מקורי, וכתביו מראים על סגנון מדעי ועצמאי מסוים. הוא נודע גם בידיעותיו הכלליות ובמדעים שונים כמתמטיקה ומוזיקה. על מחויבותו לאמת כתב בפתח אחת מתשובותיו: "כתב ראש הפילוסופים היוני, אהובסקראט אהוב אפלטון רק האמת אהוב יותר". על אף שהעריך את חשיבותה של תורת הנסתר וכתב "שהיא בלי ספק נשמת התורה", הרב בכרך לא עסק בלימוד הנסתר וחשש כי "כי הדרך להגיע אל ידיעתה מסוכן מאד", ועדיף "לעמוד על עקרי הדת ומשפטי המצוות". כמו כן התנגד בחריפות לפלפול מוגזם.
כתב מספר מאמרים על אסטרונומיה מנקודת מבט של ספרות חז"ל, אך היות שחש שהוא אינו בקי דיו בתחום, שרף את כל כתביו בעניין ואף מייעץ לידידו: "אל תוסף עוד ראות פני בחקירות בחכמה זו כי איתי הייתה ולרוב יגיעה ומיעוט השגה שלחתיה לנפשה וגם אתה עשה כן".
היה נוקשה ומחמיר כרבנים אחרים בני דורו, בחששו שאם יחרגו מהמסורת, כל אחד יפרש את התורה כרצונו. כך לדוגמה פסק:
אל לבת לומר קדיש על אביה, אף כשאין לו בנים
יש לנדות חוטא, אף אם חוששים שיחטא יותר בשל כך
אין באיסור הפלה מלאכותית משום רצח, אלא השחתת זרע בלבד. (פסיקה זו שימשה בדיון בבית המשפט הישראלי)
חיבר כארבעים ספרים בתחום ההלכה, אשר החשוב והמוכר שבהם הוא חוות יאיר, שיצא לאור לראשונה בשנת 1699 בסיועו של שמשון ורטהיימר קרובו מנישואין (אשתו הייתה אחות חמיו של ורטהיימר). את הספר הוא מקדיש בהקדמה לזכרה של חוה בכרך, סבתו הפייטנית והלמדנית, נכדת המהר"ל מפראג שגידלה אותו (בהגייה אשכנזית נשמע כ'חוה'ס יאיר' - יידיש: "יאיר של חוה") כמו כן מתנצל המחבר בהקדמה על שגיאות שאולי נפלו מחמת התלאות הרבות שעבר, וקורא לעצמו: "אפר כירה תמיד מוכן", שאינו יכול להתגאות, ובכל זאת החליט לפרסם את ההתכתבות איתו רק לשם לימוד התורה
היה מראשוני הפוסקים לזהות את חילזון הפורפורא כחילזון שמפיקים ממנו תכלת לציצית
מספריו
חות יאיר, שאלות ותשובות - (פפד"מ תנ"ט) , (לבוב תרנ"ו) -.
חוט השני, מכיל בעיקר תשובות של אביו וסבו (פפד"מ תל"ט), (מונקאטש תרנ"ו) כתב יד הספר באתר UniversitätsbibliothekUB)
מקור חיים, חיבור על שולחן ערוך, אותו נאלץ להגיה מחדש, כדי להתייחס לחיבורי טורי זהב ומגן אברהם שהתפרסמו בינתיים. הגהתו לא הושלמה. חיבורו זה שאבד עם השנים והתגלה בשנות ה-70 באקראי, פורסם רק ב-1982 על ידי מכון ירושלים.
מר קשישא, כללים בתלמוד ובמורה נבוכים לרמב"ם.
עץ חיים, אבד.
פירוש והגהות על הרי"ף.
זכותו תכן עלינו ועל כל ישראל, אמן.