שמחה בּוּנֶים בונהרד מפשיסחה (תקכ"ה, 1765 / תקכ"ז 1767 – י"ב באלול ה'תקפ"ז, 1827) היה אדמו"ר, ממשיך דרכו של היהודי הקדוש מפשיסחה מנהיג חסידי, מורו של הרבי מקוצקרבי
נולד בוודז'יסלאב שבפולין. אביו, רבי צבי הירש היה מגיד, מחבר ספרי הדרושים "ארץ צבי" ו"עשרה למאה". למד בישיבתו של רבי מרדכי בנעט בניקלשבורג ובישיבתו של רבי ירמיה ממטרסדורף. בצעירותו עסק במסחר כסוכן בלייפציג של תמריל ברגסון, למד רוקחות, שפות אירופיות ומדעים. נישא לרבקה בת ר' משה אורברגר (אורווערגער) מבנדין. לאחר חתונתו התקרב לחסידות, נסע לרבי משה לייב מסאסוב, ואחר כך נעשה תלמידו של החוזה מלובלין. החוזה קירבו למרות מלבושיו הקצרים ועיסוקיו השונים, ואף קראו "חכם". נסע תקופה אל הצדיק ר' פישל מסטריקוב (מתלמידי המגיד ממזריטש).
דבק ביהודי הקדוש ומילא את מקומו משנת תקע"ד. העמיק ושכלל את שיטת פשיסחה. בתקופתו התרבו התלמידים בבית מדרשה של פשיסחה, ומאידך גברה ההתנגדות לשיטה זו, עד לפיוס שנערך בעת החתונה הגדולה באוסטילא. שם העיד בנו של היהודי הקדוש רבי ירחמיאל בפני ראש וזקן האדמו"רים בפולין וגליציה, רבי אברהם יהושע השיל מאפטא, ה"אוהב ישראל", שאביו אמר שרבי בונים הוא נקודת לבו. לעת זקנותו נעשה עיוור, וגם אז הוא זיהה אנשים. כשרבי שלמה מרדומסק בא לראשונה והושיט לו ידו, אמר זה יש לו חכמת שלמה בקרבו. נפטר בי"ב באלול ה'תקפ"ז ונקבר בעיירה פשיסחה. ליקוטי תורתו בספר "קול שמחה" ו"קול מבשר".
אחר פטירתו קיבלו עליהם חסידים רבים ובראשם רבי יצחק מאיר אלתר את הנהגתו של רבי מנחם מנדל מקוצק. אחרים ובראשם רבי יצחק מוורקא העדיפו את בנו של רבי שמחה בונים, רבי אברהם משה, (חתנו של הרב שמואל רפאל'ס חתנו של היהודי הקדוש), אולם הוא לא האריך ימים ונפטר שנתיים אחרי אביו.
אשתו רבקה (תקל"ז - י"ד בסיוון תרי"ח) הייתה נחשבת לדמות רבנית בעירה. הבחורים היו נוהגים לעלות אליה מדי שבת להיבחן על לימודיהם במשך השבוע.
חתנו של רבי שמחה בונים היה רבי אלימלך (סבו של הרב צבי אב"ד ליפסק).
זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל. אמן.