רבי יעקב בן יוסף פולק

רבי יעקב בן יוסף פולק (לעיתים פולאק; סביבות 1460–1470 – כ"ג בסיוון ה'ש"א, 1541) היה מראשוני החכמים שתרמו להיווצרותו של מרכז התורה בפולין. כונה "בעל החילוקים" בגין דרכו בלימוד ותמיכתו בשיטת הפלפול.

שהה תקופה בפראג ושימש בה דיין וראש ישיבה, עד שנאלץ לעזוב בעקבות המחלוקת על המיאון.

ביוגרפיה

נולד בסביבות השנים 1460–1470. כינויו "פולק" מלמד לכאורה שנולד בפולין, אולם יש מן החוקרים הדוחים מסקנה זו וקובעים שנולד בגרמניה.[2] למד בישיבת נירנברג אצל רבי יעקב מרגליות. לאחר מכן כיהן כראש ישיבה בפראג יחד עם רבי אייזיק מרגליות, בנו של רבו ר"י מרגליות.

פסק המיאון

בשנת 1492 אישר הרב יעקב פולק מיאון שעשתה אחות אשתו שנישאה בקטנותה, וביטל את הקידושין, אף על פי שחמישים שנה קודם לכן תיקן הרב מנחם ממירזבורק לא לעשות מיאון. הדבר הזה גרם למחלוקת גדולה נגד ר' יעקב פולק, ורבנים רבים וביניהם רבו ר' יעקב מרגליות מנירנברג החרימו אותו. מהר"י מינץ כתב עליו "אם חוזר בו (הר' יעקב פולק בנדון המיאון) מוטב, כיון שהנידוי היה על תנאי זה עד שיחזור, ואם ח"ו שאינו חוזר, ראוי להורידו מגדולתו" (שו"ת מהר"י מינץ סי' י"ג). תלמידי תלמידיו של רבי יעקב פולק הצדיקו את מעשיו, "הר' יעקב פולק מרוב חשיבותו וגדלותו העמיד המיאון על דעתו ולא השגיח בהם ובגזירותם, והייתה נשואה אותה אשה הממאנת לאדם אחר ע"פ אותו המיאון" (מהרש"ל ים של שלמה יבמות פי"ג סי"ז).

רבנות קרקוב

לפני שנת 1494 הגיע לפולין, התיישב בקרקוב והקים בה ישיבה. ייסד את שיטת החילוקים – שיטה מפולפלת לניתוח סוגיות תלמודיות – אשר שלטה במשך מאות שנים בעולם התורני באירופה המרכזית והמזרחית. בשנת 1503 העניק לו מלך פולין מינוי כ"רב היהודים". רבי יעקב פולק נטמן בבית הקברות הישן בלובלין. גדול תלמידיו היה רבי שלום שכנא מלובלין רבו וחותנו של הרמ"א.

השפעה

אף על פי שכמעט אין חומר כתוב שהשאיר, ר"י פולק נחשב כאבי עולם התורה הפולני בתקופת האחרונים.

בהקשר אליו נאמר: "מיעקב (ר"י פולאק) עד יעקב (ר"י מלובלין) לא קם ביעקב כיעקב".

זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן