רבי משה סופר

החת"ם סופר

הרב משה סופר (שרייבר) , נודע בכינוי החת"ם סופר או חת"ס (על שם ספרו חידושי תורת משה),ראש ישיבה ומגדולי הרבנים והפוסקים בדורות האחרונים. תרם תרומה מכרעת לעיצוב ההשקפה היהודית-אורתודוקסית. אבי משפחת סופר-שרייבר, המונה מאות צאצאים ובהם רבנים וגדולי תורה מפורסמים.

ציונו של החתם סופר

 חייו

רבי משה סופר נולד בפרנקפורט לשמואל ורייזל בה'תקכ"ג. אבותיו היו סופרי סתם, וממקצוע זה נגזר שם המשפחה. בגיל שש כבר למד תורה אצל רבי משולם זלמן חסיד, ובגיל שבע כבר ידוע לנו שחידש חידושי תורה משל עצמו. כשהיה בן 9 למד בישיבתו של הרב נתן אדלר בפרנקפורט – רב שנחשב לרבו המובהק, ואף שימש לו תחליף לאב – ובגיל 13 כבר דרש בענייני הלכה. כמו כן למד גם אצל הרב פנחס הורוביץ מחבר ספר ההפלאה ואצל הרב טיבלי שייער במיינץ. חוץ מלימודיו התורניים למד גם מתמטיקה, אסטרונומיה והיסטוריה כללית, אצל הרב טיבלי.

ב-1786 הלך בשליחות רבו לפרוסניץ, כדי להפיץ את תורתו בעולם, שם נשא לאשה את שרה מלכה – בתו של ר' משה ירוויץ בפרוסניץ, ושם נעשה לראש הישיבה של העיר. בתחילה סירב להיות בתפקיד רבנות אבל מחוסר פרנסה קיבל על עצמו בשנת 1794 משרת רבנות בעיר דרזניץ שבמורביה, על פי תקנות מעהרין (מורביה) בעת ההיא לא היה ניתן לכהן כרב בלא סמיכה מרב המדינה, החתם סופר שהחזיק בסמיכה רק מהרב אדלר, ביקש מרבי מרדכי בנט שהיה הרב הכולל של מורביה לסומכו, וקיבל ממנו כתב סמיכה בראשית שנת תקנ"ד. בשנת תקנ"ח (1798) עבר למטרסדורף שבהונגריה (כיום מטרסבורג באוסטריה), שם שימש כרב הקהילה ועמד בראש הישיבה שייסד.

בשנת 1807 התמנה לרב בפרשבורג (כיום ברטיסלאבה בירת סלובקיה), שהייתה הקהילה הגדולה והחשובה בהונגריה, שם המשיך להרביץ תורה בישיבה גדולה שאליה הגיעו תלמידים מארצות רבות שמספרם הגיע עד ל-500. שימש כרב הגליל (המחוז) וכראש הישיבה כ-33 שנה – עד יום מותו, ובמקביל שימש גם כמוהל‬.

בשנת 1812, חמש שנים אחרי שהגיע לפרשבורג, מתה אשתו הראשונה, והוא נישא לשרה-סריל, אלמנתו של ר' אברהם משה קלישר ובתו של רבי עקיבא איגר. מאשתו זו נולדו כל ילדיו, ארבעה בנים (אברהם-שמואל, שמעון, יוזפא, ויצחק לייב), ושבע בנות (הינדל, גיטל, ינטל, שמחה, רייכל, רייזל ואסתר). בשנת 1832 נפטרה שרה-סריל, ולאחר כמה שנים נשא הרב משה סופר את חיה אלמנתו של הרב צבי הירש הלר מאלט-אופן שבהונגריה.

תלמידיו הקימו ישיבות בכל רחבי הונגריה ושמשו ברבנות בקהילות שונות. לא רק תלמידיו של החת"ם סופר העריצו אותו והאדירו את שמו, גם תלמידי חכמים ידועים כמו הרב מרדכי בנט, רבי עקיבא איגר, רבי אפרים זלמן מרגליות, רבי משה מינץ, ורבים אחרים העריצוהו, כיבדוהו והקנו לו מעמד הלכתי מיוחד. יהודים מקהילות רבות במרכז אירופה (אוסטריה, הונגריה, צ'כיה וסלובקיה של ימינו) פנו אליו בשאלות בדיני איסור והיתר ועניינים אחרים. הוא נחשב לפוסק אחרון שניתן לסמוך עליו ולנהוג על פי פסקיו, ופסקיו התקבלו ללא שום ערעור בקהילות הונגריה בפרט, וקהילות ישראל בכלל. שמו של החת"ם סופר יצא לתהילה בכל קהילות ישראל, ואף היו שופטים גויים ששלחו אליו שאלות הנוגעות להלכה היהודית.

נפטר בכ"ה בתשרי ת"ר בברטיסלאבה. על קברו בבית הקברות היהודי הוקם "אוהל" (ציון) המהווה אתר עליה לרגל. כאשר עקב בניית מנהרה לכביש מתחת למצודה העבירו את רוב העצמות מבית העלמין הישן לקבר אחים בבית העלמין החדש, הושאר הציון במקומו עם מספר קטן של קברים אחרים, ובהם קבריהם של רבי עקיבא איגר הראשון - סבו של חותנו, ותלמידו רבי דניאל פרוסטיץ. לצורך הסלילה הגביהו את הכביש כך שהציון נמצא כעת באתר תת-קרקעי שעוצב כיד זיכרון לקהילה היהודית כולה.

יחסו לארץ ישראל

ישיבת החת"ם סופר בבתי אונגרין, ירושלים.

לחת"ם סופר היה יחס מיוחד לארץ ישראל, לחיים בה ולישובה. הוא ראה בארץ ישראל את מקור הרוחניות ותמצית הקדושה של העולם, והאמין כי עיקר הקיום של התורה והמצוות הוא דווקא בארץ ישראל, ואילו בגלות לא רק שאי אפשר לקיים את כל המצוות, אלא התורה בכללות שלמותה שרויה באפילה, ומעט הרוחניות שקיימת בגלות אף היא מקורה בארץ ישראל. הוא ראה ביושבי הארץ את החשובים שבין אנשי העולם, והקביל את יישוב הארץ להנחת תפילין. בדרשותיו הוא כותב "כי הקרקע של ארץ ישראל יותר קדושה משמים של חו"ל". הוא שלל את הגלות באופן חריף ביותר ודימה אותה לקבר. וטען כי ישראל יצאו לגלות מפני שפגעו בכבודה של ארץ ישראל וחרפו אותה באמרם "ארץ אוכלת יושביה". את הביטוי "ארץ החיים" המתייחס לארץ ישראל הסביר כפשוטו, שרק בארץ זו עם ישראל נחשב לחי, ואילו בחוץ לארץ היהודים נחשבים למתים, מאחר שהגולה מסכנת את קיומו של העם היהודי. את המשנה "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא" ביאר שהיא דווקא בארץ הקודש, שרק בה החיים יכולים להיות עדיפים יותר מחיי עולם הבא].

הוא סבר כי מעולם לא ניתקה הזיקה שבין עם ישראל לארצו, ולכן עם ישראל בכל מקום שהוא נמצא, עדיין בניו הם בני ארץ ישראל, ולכן אף בזמן הזה קיימת מצווה בכל עת לעלות לרגל לירושלים, ואף מותר להקריב את קורבן פסח. בדרשותיו הוא כותב לציבור הרחב: "...ואל תהיו משונאי ציון שאינם רוצים לשוב ובוחרים לישב תחת המלכיות מגאולתנו ופדות נפשנו...". האיסור לפנות לערכאות של גויים קיים רק בארץ ישראל, ולא בגולה. ואף בארץ ישראל פסק שמותר באופן יוצא מן הכלל לפנות, אם זו הדרך היחידה להציל קרקע של יהודי. הוא פעל ליישוב ארץ ישראל, ואף עודד חקלאות ואת השפה העברית. הוא תמך בתוכניתו של הרב צבי הירש קלישר לחידוש היישוב באמצעות התיישבות רחבה, ואף כי סבר שהגשמה הסופית של הגאולה השלימה תלויה בפעולה אלוהית, עדיין יש לאחוז בכל האמצעים הטבעיים לקיומה. הוא האמין שאף אומות העולם, כאשר יכירו בתפקיד החשוב שממלאת ארץ ישראל בקיום היהדות, הם לא יתרעמו כלפי התפילות לשיבה לציון ולא יראו בהם מעשה בלתי פטריוטי].

לא רק את הציבור הרחב דרבן לעניין אלא כגאון מווילנא, גם את תלמידיו, "שהעיר בלב תלמידיו אהבת ציון וירושלים, וישלחם לארץ הקודש במבחר שנותם, להתיישב בה ישיבת קבע". כמה מתלמידי החת"ס עלו לארץ והקימו את כולל בני הונגריה בירושלים. אנשי הכולל היו ממקימי פתח תקווה והיו בהם גם ממתנגדי הציונות המפורסמים (לדוגמה – הרב אברהם שאג-צוובנר). יחסו לקיום יישוב יהודי בארץ הגיע לידי כך, שכאשר היה חשש כי אוסף תרומות לבניין בית כנסת בירושלים יקפח את פרנסת תלמידי חכמים, עניי ארץ ישראל, פסק כי תמיכת כלכלת עניים בארץ ישראל, חשובה מבניין בית כנסת בירושלים.

 מורשתו והנצחתו

על שמו קהילות חוג חת"ם סופר, המשמרות את מורשתו.

ביוני 2012, לרגל שנת ה-250 להולדת החת"ם סופר, הנפיק הבנק הלאומי של סלובקיה מטבע זיכרון בו מוטבע דיוקן של החת"ם סופר. ערך המטבע 10 אירו.

ספריו

כריכת ספר "תורת משה" שיצא בווינה בשנת 1906

החת"ם סופר השאיר אחריו כ-100 כתבי יד, ביניהם הודפסו:

• חדושי חת"ם סופר – חידושים על הש"ס – על שמו ועל שם ספריו האחרים הוא נקרא החת"ם (חידושי תורת משה) סופר.
• שו"ת חת"ם סופר (שבעה חלקים) – כולל 1225 תשובות במגוון נושאים
• תורת משה – פירוש על התורה, על חמש מגילות ועל הגדה של פסח.
• באור על פירוש רמב"ן לתורה.
• מאמרים על סוגיות נבחרות בש"ס.
• ציונים והערות לשולחן ערוך.
• שירת משה – שירים ופיוטים על דרך הקבלה.
• צוואת משה – צוואת מוּסר לבניו ולזרעו.
• ספר זיכרון – ספור צרותיו אשר סבל במשך הימים שבה פרשבורג הייתה במצור בימי מלחמת צרפת.

בהדפסת ספריו התעסקו בין היתר, נכדו הרב שלמה אלכסנדרי סופר, והרב יוסף נפתלי שטרן.

שער קונטרס "מעיין החיים" מהחת"ם סופר

זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל. אמן