הרב ד"ר עזריאל הילדסהיימר

הרב ד"ר עזריאל הילדסהיימר (כ"ז באייר תק"ף, 11 במאי 1820 – ד' בתמוז תרנ"ט, 12 ביולי 1899) היה ממנהיגי אסכולת תורה עם דרך ארץ, או 'נאו-אורתודוקסיה', בגרמניה ומייסד בית המדרש לרבנים בברלין.

תולדות חייו

נולד בהלברשטאדט שבממלכת סקסוניה לאימו גולדה ולאביו יהודה לייב (בנו של משה גלֵיי, בן מאיר גליי) יוצא העיר הילדסהיים ממנו התייתם בנעוריו. כילד למד בבית-הספר "השארת צבי" בעירו, המוסד החינוכי האורתודוקסי הראשון בקרב יהודי אשכנז שהוכנסו בו לימודי חול (המייסדים חששו מנוהגן של משפחות מסורתיות רבות, כמו הוריו של רש"ר הירש, לשלוח את ילדיהם להתחנך אצל נוצרים). מגיל 17 למד בישיבה של הרב יעקב אטלינגר באלטונה. החכם יצחק ברנייס שימש לו כמודל לחיקוי כדרשן. במקביל למד שפות קלאסיות. ב-1840 חזר להלברשטאדט ולמד בגימנסיה של דום. לאחר מכן עבר לאוניברסיטת ברלין והצטרף לפקולטה לשפות שמיות ולמתמטיקה. ב-1842 עבר להאלה (Halle) והמשיך בלימודיו, אותם סיים עם קבלת דוקטורט על נושא פרשנות התנ"ך(אנ'). לאחר סיום לימודיו חזר להלברשטאט ושם נישא להנרייטה הירש.

ב-1851 התחיל את הקריירה הרבנית שלו כשהתמנה לרב של אייזנשטט, אז בממלכת הונגריה. בבואו לעיר התחיל הרב הילדסהיימר מיד בפעילות חינוכית והקים בעיר בית ספר לבנים, בו, בנוסף ללימודי קודש, למדו לימודי חול והלימודים התקיימו בגרמנית. לאחר מכן הקים בית מדרש להכשרת רבנים, שצמח מ-12 תלמידים ב-1851 עד ל-128 ב-1868, ולמדו בו תלמידים אף מארצות הברית. דרכו של הילדסהיימר עוררה התנגדות גדולה בקרב הקנאים בהונגריה. אלה, כמו הרב הלל ליכטנשטיין וחתנו עקיבה יוסף שלזינגר, האמינו כי הוא מהווה סכנה גדולה יותר מהנאולוגים המתעצמים, שכן בתוקף היותו אורתודוקסי העניק לגיטימיות ללימודי חול וטמיעה תרבותית. ב-1873, כשתמך הילדסהיימר ביוזמה להקים בתי-ספר בירושלים, השווה אותו ליכטנשטיין ל"חזיר הפושט טלפיו."

ב-1869 הוזמן על ידי הקהילה האורתודוקסית עדת ישראל בברלין לכהן כרבה. בתפקיד זה היה עליו להתמודד עם ד"ר אברהם גייגר הרפורמי ששימש כרב הקהילה המרכזית של העיר. בברלין הייתה גם קהילה רפורמית בדלנית קטנה בראשות עמנואל היינריך ריטר, שירש את התפקיד מהרב שמואל הולדהיים. לאחר שהגיע הילדסהיימר לברלין המשיך במפעליו. פתח בית מדרש להכשרת רבנים דומה לקודם בברלין, ובעזרתו של מאיר (מרקוס) להמן - עורך העיתון דער איזראעליט התחיל להוציא ספרים ומאמרים נגד התנועה הרפורמית. למרות היותו רב קהילה נהנה מעצמאות פיננסית, הקים מוסדות חסד רבים, וכן תמך ביישוב הארץ, בה בנה 73 בתים למחוסרי בית בירושלים, שנקראו "בתי מחסה". נסע רבות לקהילות היהודיות, ודאג לשיפור תנאי חייהן והשכלתן. בין הקהילות הידועות להן דאג, אתיופיה ופרס. נפטר בד' בתמוז ה'תרנ"ט (1899) בברלין.

על שמו נקראו מושב עזריאל, ורחובות בירושלים ובתל אביב-יפו.

זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן