הרב חיים הירשנזון

ביוגרפיה

הירשנזון נולד בצפת לרב יעקב מרדכי ושרה ביילא, הוריו עלו לארץ ישראל מפינסק בשנת 1848. בנערותו, משפחתו קנתה את חצר הירשנזון והתיישבה בה. שם ערך והוציא לאור את כתב-העת "המסדרונה", שהיה מחלוצי כתבי-העת העבריים שיצאו בארץ.
לימד בבית הספר היהודי "למל", והיה ממקימי "בית הספרים מדרש אברבנאל" בירושלים - ספרייה שהייתה גלגולה הראשון של הספרייה הלאומית. היה חבר באגודה שפה ברורה ובוועד הלשון העברית (שלימים הפך לאקדמיה ללשון העברית).

בעקבות חרם מצד יהודים חרדים, עבר לאיסטנבול (כנראה בשנת 1901 (תרס"א) ) שם ניהל בית ספר בשפה העברית בשם 'תפארת צבי' על שם הברון הירש. בבית ספר זה הכין תוכניות לימוד בשפה העברית במקצועות שונים. באוגוסט 1903 הירשנזון השתתף בקונגרס הציוני בבזל, כציר מאיסנטבול. בסוף שנת תרס"ג עבר להתגורר בארצות הברית ושירת כרב בעיר הובוקן שבניו ג'רזי. היה נשוי לחוה, ואב לשני בנים וארבע בנות.

ארכיונו מופקד במחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית בירושלים.

השקפת עולמו והגותו ההלכתית והתורנית

הירשנזון היה בין הרבנים הבודדים בתקופתו שהתייחסו בגישה חיובית, מנקודת מבט הלכתית, לתמורות שפקדו את היהודים באותה תקופה. בין הנושאים אתם התמודד תוך מחויבות עמוקה להלכה, היו תהליכי החילון, התחייה הלאומית היהודית, תמורות חברתיות וכלכליות, ותמורות בתחום מדעי היהדות, במיוחד ביקורת המקרא. גישתו לסוגיות מודרניות כגון דמוקרטיה, מעמד האישה, אינדיבידואליזם ורציונליות הייתה חיובית, מה שעורר עליו התנגדות רבתי בקרב חכמי דורו. בכלל מתנגדי גישתו המפרגנת לתרבות האירופאית בסוגיות הללו, ניתן למנות את הרב קוק, שכתב לו מספר אגרות (למשל, ח"ד סי' תתקצד), ובהן אהבה גלויה ותוכחה מסותרת על 'הכניעה הרוחנית לתרבות המערב'. יצירתו התורנית הגדולה היא ששת ספרי השו"ת "שאלות ותשובות מלכי בקודש". בספרים הוא עוסק בשאלות פרקטיות הנוגעות לסוגיות של דת ומדינה.

הירשנזון היה איש תנועת המזרחי מימיה המוקדמים, אם כי מעולם לא הגיע לעמדת הנהגה בתוכה, והשפעת הפילוסופיה שלו עליה הייתה מועטה. הוא סבר כי ישנה זהות מוחלטת בין הדת היהודית ובין הלאום היהודי. לאחר שעזב לארצות הברית חל שינוי בהשקפת עולמו. הוא הגיע למסקנה כי החילונים אינם מתי מעט בעם היהודי, והזהות המוחלטת שיצר בין הדת היהודית והעם היהודי מוציאה חלקים גדולים מהעם היהודי. הרב אברהם יצחק הכהן קוק פתר דילמה זו על ידי פיתוחה של תאולוגיה שהפכה את החילונים לשותפים בתהליך אלוהי בעל כורחם. הראי"ה, בין השאר על בסיס תורת הסוד, ציפה שהתנועה הלאומית תוביל לתנועת שיבה לדת היהודית. הירשנזון, לעומתו, ביקש להתייחס אל המציאות הקונקרטית, ולא מתוך נקודת מבט על היסטורית ועל-טבעית. הוא סבר ש"האמת היא כי דת ישראל הוא דת לאומית, אך אין לאומיות ישראל רק לאומיות דתית". אמירתו זו מקפלת בתוכה את התמורה המחשבתית אותה עבר, מזהות מוחלטת של הדת היהודית והלאום היהודי, להכרה במציאות בה הדת היהודית היא רק אחד מהמאפיינים של הלאומיות היהודית. הלאומיות איננה תלויה בדת היהודית ויכולה להבדל ממנה.

תפיסת הלאומיות היהודית של הירשנזון לא הייתה סוגיה פילוסופית-תאולוגית גרידא, כי אם בסיס לפסיקה הלכתית. כך, למשל, פסק כי אין דינו של יין מחלל שבת כיינו של נוכרי. בעוד רבה של ירושלים, הרב צבי פסח פרנק, פסק כי דינו של יין מחלל שבת כיינו של נוכרי, כל זאת בהסתמך על המסורת התלמודית המדברת על מומר לשבת כמומר לתורה כולה; הרי שהירשנזון סבר כי מדובר ברטוריקה חז"לית שנועדה להבליט את חשיבותה של השבת. לדידו של הירשנזון, מחלל שבת עדיין נותר בקהל ישראל ואין לנו רשות להוציאו מכלל זה.

הירשנזון כתב למעלה מ-40 ספרים, וזכה להערכה רבה בקרב חכמי ההלכה בתקופתו, כגון הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל, הרב קוק והרב צבי פסח פרנק. ולמרות ההתנגדות שעוררו דעותיו, לא יצאו נגדו בפומבי. כמו כן כתב ערכים רבים לאנציקלופדיה אוצר ישראל. כמה מחוקרי מחשבת ישראל באקדמיה, רואים במשנתו זרם אלטרנטיבי להגות הציונות הדתית מבית מדרשו של הרב קוק. בין השאר חקרו את משנתו אליעזר שביד ודוד זוהר.

מספריו

שו"ת מלכּי בקודש שישה חלקים (חלק א, חלק ב, חלקים ג-ד, חלקים ה-ו). חלק א' יצא מחדש בשנת תשס"ז בהוצאת מכון הרטמן, מכון שכטר ואוניברסיטת בר-אילן (בעריכת דוד זוהר). חלק ב' יצא מחדש בשנת תשע"ג בהוצאת מכון הרטמן ומכון שכטר (בעריכת דוד זוהר).
נִמוקי רש"י, חידושים על פירוש רש"י לתורה בחמישה כרכים (בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים).
התורה והחיים - לקט מכתביו, בעריכת ד"ר יחזקאל כהן, בהוצאת נאמני תורה ועבודה והקיבוץ הדתי, ירושלים תשמ"ח, באתר נאמני תורה ועבודה

זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן